בעקבות קטע קצר שצפיתי בטלוויזיה על מדינת בוטאן הרחוקה ועגוריה הקסומים הבנתי שלא סתם נחשבים העגורים בארצות המזרח לסמל של אריכות ימים. נזכרתי שבקיבוץ מצר צפיתי בריקודי החיזור של זוג העגורים החיים שם, וכבר אז התרשמתי והתרגשתי מכך שציפורים מלכותיות אלה הן מונוגאמיות עד המוות, ובכל זאת החיזורים מתקיימים בכל עונה. בסרט על עגורי בוטאן נראו הציפורים ההדורות נוחתות בשדות שמסביב למנזר בודהיסטי, מקום בטוח ומקודש עבורן, ומתחילות את ה"עיגון" שלהן בקרקע על ידי משחק של הרמת גושי בוץ והטלתם זה על זה. כמו לומר – זוהי האדמה, ממנה באנו ואליה נשוב, אותה אנו מכבדים, וכדורי הבוץ האלה הם נשיקותיה האוהבות. ואז הבנתי.
גם אנו זוג מונוגאמי. אדם ואדמה. בני זוג לכל החיים, לנצח. ולכל אחד מבני הזוג ישנה אחריות של מאה אחוז על הזוגיות הזו, על קידושה ובעיקר על אריכות חייה. זהו שיתוף פעולה מתמיד של נתינה וקבלה. האדמה מבטאת את עצמה באיתני הטבע, הזנה, פוריות, שריפות, הרי געש.. ואנו ממונים על מאת האחוזים שלנו – לכבד, לקדש, לשמר, להגן, לטפח, לא לנצל, לא לכבוש. בתחילת דרכינו כיצורי אנוש על פני האדמה התייחסנו ברצינות טוטאלית למערכת יחסים מונוגאמית זו והבנו שאריכות ואיכות חיינו תלויות בנו ובה. לקחנו רק מה שצרכנו, ולא בעלנו את האדמה בכוח. מאז עברו אלפי שנים והשתנינו. תוך כדי התפתחות החקלאות והדתות עברנו לתודעת שליטה. התחלנו להאמין שהאדמה הזו, הטבע כולו, נוצרו ונבראו עבורנו. כדי שנוכל להשתמש בהם לצרכינו העילאיים.
והנה מזכירה לנו בת הזוג, בעוצמה שאין כמותה, שלא כך הוא. האדמה תמשיך להתקיים גם אחרי שריפות ענק, התפרצויות אדירות של הרי געש, צונאמיים אכזריים. אבל אנחנו – גילינו לפתע את פגיעותנו ושבירותנו מול האש. אנו נשרפים תוך שתי שניות. כמו עץ אורן. כמו יחמור. כמו נחש. כמו פרפר. כמו שסטינג שר: How Fragile We Are..
או כמו שירו העצוב של נתן יונתן:
עגורים יפים
עגורים יפים, ענוגי צוואר
עופו, עופו נא למרחקים!
מישורי הלס, מרחבי מדבר
למעוף עליז מחכים.
עגורים יפים, שדה הקטל נם.
רק העיט עב על הפגרים.
מי יבכה להם, מי ישא קינה?
איך נפלו חלל גיבורים ?!
עגורים יפים במעוף קליל,
עוד תמריאו שוב למישורים.
מתוגת הלס לקראתכם יגיל
צחוק הנערות בכפרים.
העגור מסמל עבור בני המזרח הרחוק בריאות, מזל טוב, אושר ושלום. האגדה היפנית מספרת שאם תקפלו 1000 עגורי נייר בשיטת האוריגמי, הם יגנו עליך מפני כל צרה ומחלה ויגשימו משאלותיך. קיפול העגור התפרסם כסמל לשלום עולמי בעקבות סיפורה המרגש של סדאקו סאסאקי, הילדה שחלתה בלוקמיה לאחר ההפצצה בהירושימה. סדקו האמינה כי אם תקפל 1000 עגורי נייר ותביע משאלה לאחר שתסיים לקפל כל אחד מהם, תתגשם משאלתה והיא תבריא. אך היא נפטרה כשהספיקה לקפל כ- 600 עגורים בלבד, בזמן שקיפלה את עגורי הנייר אמרה סדאקו:
"אכתוב על כנפיכם מסר שלום, ואתם תעופו ותפיצו את המסר מסביב לעולם".
לזכרה, ולזכר קורבנות הפצצה, בכל יום ה-6 באוגוסט נוהגים ילדים בכל העולם להשלים את משימתה מדי שנה, בקיפול ובהפרחת "עגורי השלום". גם אצלנו, המרכז הישראלי לאמנות האוריגאמי מפעיל זה מספר שנים את "פרויקט השלום". תלמידיו הרבים קיפלו "1000 עגורים" שנמסרו, כברכת החלמה, לחוסיין מלך ירדן. בביקורו בישראל קיבל האפיפיור יוחנן פאולס השני "1000 עגורים" שנמסרו לו על-ידי שלושה ילדים, יהודי, נוצרי ומוסלמי, כמחווה של שלום בין הדתות. בביקורו בישראל קבל גם הדלהי למה, המנהיג הרוחני של טיבט, עגורי שלום. המרכז ממשיך בפרויקט החלפת 1000 עגורי שלום בין בתי הספר כמחווה של הבנה בין בתי-ספר חילוניים, דתיים, ישראלים ופלשתינאים.
אדם ואדמה. אנו יכולים לחזור ולהיות כמו זוג העגורים המונוגמיים, המחדשים את נישואיהם בטקס חיזור אביבי, ומזדקנים בשמחה ביחד. האש, האלכימאית הנצחית, מזכירה לנו את האחריות המוטלת עלינו מעצם קיומנו כאן. אם נלמד לחזר באהבה אחרי בת זוגנו, האדמה, נזכה לנתינה אינסופית שלה, ללא תנאי, ונוכל לחיות באושר ובשלום, כמו העגורים היפים.
*איך לקפל את עגור השלום: הוראות בסרט וידאו בעברית, בגלרית הסרטונים באתר המרכז הישראלי לאמנות האוריגאמי.
