פגישה עם אלה
בפגישות עם אלות מתרבויות שונות, אספר לכם על האלות הקדומות אשר הן היולדות הראשונות של המיתוסים והדתות האנושיות. לכל אלה דימויים קסומים, אפיון, ביוגרפיה ובעיקר סגולות מרפאות מיוחדות. אלה הם קולות מן העבר העתיק של כולנו והם חלק מהסימפוניה הפנימית של כל אדם – ממה שמרכיב את קולקטיב התודעה האנושית.
איזיס
היום ניסע במכונת הזמן אל מצרים העתיקה, שם דגלו בתפיסה כי האלוהות מורכבת ממהות נקבית וממהות זכרית, מהות של קיום ומהות של עשייה. הורי המשפחה של האלים המצריים הם איזיס ואוזיריס, אל ואלה. אבל יש דבר אחד מוזר – היא גם ילדה אותו. כתובת מצרית עתיקה מתארת את האלה איזיס כך: "אני הכל, אני העבר, ההווה והעתיד; אף בן תמותה לא הרים עדיין את צעיפי."
שמה המצרי הקדום והקודם של איזיס הוא האלה או-סט. בכתבים המצריים נאמר: "בתחילה הייתה או-סט, מן העתיקים היא עתיקה. היא האלה – ממנה בקעה התהוות הכל."
איזיס ילדה את השמש – הורוס , ואביו הוא אוזיריס, בנה מאהבה.
"האחת שהיא הכל" כך נקראה, "מעניקת החיים". היא זו שהפרידה בין שמים לארץ והייתה המחזוריות הטבעית. כמלווה בלידות ובמוות, יש לה כוח לנחם, להגן, לרפא ולהתמיר. המלכים הפרעונים ישבו בחיקה, והיא היתה כס המלוכה שלהם.
האלה איזיס מלכה בתודעת המצרים במשך שלושת וחמש מאות שנים לפחות. הפירמידות נוצרו בהשראתה.
תחושת האחדות, המחזוריות, ואיכויות הריפוי והקסם של איזיס עברו מדור לדור לאלות במחוזות אחרים, מהאלה ענת אהובת האל בעל שבכנען, עד המדונה השחורה ובנה ישו. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את מצרים הוא הפיץ את רעיון האם הגדולה או-סט איזיס מארמונות המלכים אל כיכר השוק.
דמותה מתגלית בסיפורים ובאגדות, ומאפשרת לנוח בחיקה ולקבל מנת אימהות קדושה. מעניין למצוא את עקבותיה גם בסיפורים ישראליים. למשל אצל עגנון, בקטע מתוך המאמר "כלת הפרחים" של טלה בר.
עגנון ב'שבועת אמונים' נדמה כמציג את שושנה כהתגלמותה של האלה המצרית איזיס, שאחד מהיבטיה הוא אלת האביב, המושלת במים ובאש. בספרו של אפוליאוס "חמור הזהב" עולה האלה איזיס מהים לנגד עיניו של המספר, ובסיפורו של עגנון עולה שושנה מהבריכה שבגן אביה, שערה מכוסה צמחי מים והיא נראית כמו "בת גלים"; בת הגלים היא אחד מייצוגיה המובהקים של אלת המים והים. באותה הזדמנות יוזמת שושנה את שבועת האמונים בינה לבין יעקב: היא לוקחת תלתלים משערותיה ומשערו של יעקב, שורפת אותם ביחד ומשמיעה את מלות הברית: "נשבעים אנו באש ובמים, בשערות ראשנו ובדם לבנו, שנינשא זה לזה ונהיה איש ואשה." ההקבלה לאלה איזיס, שציפור הסנונית האביבית הייתה מקודשת לה, מודגשת במיוחד בדמותה של הסנונית החנוטה, הנמצאת בארון בבית הספר שבו מלמד יעקב. שושנה מרבה לדבר על החנוטים במצרים, ועל כך שניתנה להם האפשרות לישון באין מפריע ולהיפטר מצרות העולם, (בעצם כמו בחיק אימא) עד שלבסוף גם היא שוקעת בשינה כמו הסנונית. בסופו של דבר, מתעוררת שושנה משנתה, מנצחת במרוץ הבנות, זוכה בידו של יעקב, וכופה עליו לחדש את ברית האהבה ביניהם – וכל זה מתרחש על שפת הים, תחת אורה של הלבנה המלאה."
והנה עוד היבט של השפעתה והשראתה של האלה איזיס, מתוך "שער הכוכבים של איזיס" של ג'ים יואינג : "השמש והשמיים "משתגעים", כפי שעשו מזה שבועות, ומשמעות הדבר הפרעות מדהימות באנרגיה של כדור הארץ ובאנרגיה הבין-אישית, שאולי הגיעו לשיאן בפתיחת שער הכוכבים: השער של איזיס. עם זריחת הכוכב סיריוס, נפתח שער. מדי שנה בשנה הוא נמשך מיולי ועד לסוף אוגוסט לערך. במצרים העתיקה היה זה זמן לחגוג לכבוד או סט- איזיס, האלה האם הגדולה. זמן קדוש, זמן של התחדשות, שנה חדשה, שבה העיקרון הנשי זכה לכבוד מחודש, נולד מחדש.
אנו יכולים להשתמש באנרגיה הזאת כדי לאזן מחדש את העולם שבו אנו חיים. ניתן לרתום את האנרגיות כך שיסייעו באופן ישיר למטרות אישיות. היו פתוחים לשינויים פנימיים וחיצוניים, מכיוון שכעת אתם יכולים לרתום את האנרגיה הזאת, ואת השינויים המתרחשים כדי לסייע לכם לזכור מי אתם באמת. מכיוון שאנו יוצרים את המציאויות שלנו באמצעות הפעולות, המחשבות והמילים שלנו, השפעות אלה גם מקדמות מצבים מאתגרים המתעוררים בחיינו במטרה להביא לשינוי. במצרים העתיקה כאשר הכוכב סיריוס, ששמו גם או-סט, איזיס, זרח מהזוהר הבוער של השמש, הוא בקע מן המוות אל החיים, כסימן לאש הנקבית ששבה ונולדה ולעת חדשה של מסתורין."
את יכולה למצוא ידע רב ברשת על איזיס ועל מקדשיה העתיקים, וגם למדוט ולהעלות בדמיונך את דמותה מלאת ההשראה והעוצמה. לפי קלפי "האורקל של האלות" של איימי סופיה מרשינסקי, כאשר איזיס מופיעה בקלפי חייך, זהו באמת הזמן לתת את כוח האימהות לעצמך או לאחר הזקוק לכך. אפשרי לעצמך לקבל את תמיכת האימהות שאת זקוקה לה כדי לרפא את פצעי העבר.
