חזון באר השלום והאלה הירמוכית

לדברי חז"ל מיוחסת למרים באר פלאים, בזכות שירתה על המים. הבאר הייתה עשויה סלע כמין כוורת והייתה מתגלגלת ובאה עם בני ישראל למסעות. לאחר מות מרים, נעלמה הבאר, ויש להשיבה.

בבחינת עשרים שנות פעילותי המגוונת בנושאים נשיים, ראיתי שהחוט המקשר הוא הגשר שבניתי בהווה בין העבר לבין העתיד. הדבר בולט, למשל, בעניין הלידה הטבעית, שם חזרנו אחורה ובחרנו את מה שרלוונטי עבור הנשים כיום, כדי להמשיך קדימה. משום כך בחרתי לספר לך על האלה העתיקה של אזורנו, השוכנת בעומק ההֶרסטוֹריה המקומית, ועל חזון באר השלום.

בואו ניסע במכונת הזמן 8,000 שנים אחורנית, לתקופה הנֵיאוֹליתית, תקופת ראשית החקלאות והקדרות. ננחת באזור קיבוץ שער הגולן של ימינו, על גדת הירמוך שבעמק הירדן. דלת המכונה נפתחת ואת יורדת ומוצאת את עצמך במרכז שוקק חיים של כפר ירמוכי גדול ויפה. סביבך בתי בוץ סביב חצרות פנימיות ורחובות מרוצפים בחלוקי נחל. עזים מסתובבות  ועטיניהן גדושי חלב. בחלקות מעובדות נראים נבטים ושתילים ירוקים של מיני דגנים. ליד כל בית את רואה כדי חימר ענקיים ומעוטרים ובתוכם גרעינים או מים.

מרחוק את רואה נשים במלבושים צבעוניים יושבות במעגל סביב כבשן פתוח ובו אש בוערת. כשאת מתקרבת, את רואה שהן עוסקות בעבודת קדרות, לשות את הטין הרך שהובא מן הירמוך, מחזקות את האש בענפי עצים, קש וגללים ולמדות זו מזו את מלאכת הכנתם  של כלי החרס הנחוצים בכל בית. במעגל השבטי את רואה נשים בכל הגילים — תינוקות בחיק אמותיהן, נערות צחקניות וכמובן זקנות השבט המכובדות. לצדן מונחים כלים גמורים: ספלים קטנים, קערות הגשה, קדרות ענק, כדי ממגורה לאחסון גרגירי הדגן, קנקנים בעלי מכסים וכלים זעירים לתבלינים ולתמרוקים. הכלים מעוטרים בחריטות סמליות, בצבעי חום ואדום. תעשיית כלי החרס היא חידוש טכנולוגי באותה תקופה, והמומחיות בקדרות הקנתה לנשים מעמד גבוה בחברה.

לפתע צדה עינך צלמית שלא ראית מעולם — פסל טין של אלה ישובה, עבת ירכיים, בעלת ישבן בולט, ראשה מוארך ועיניה מלוכסנות כגלעיני תמרים. היא נראית מלכותית, רגועה, הומוריסטית משהו. מדי פעם קמה אחת הנשים מן המעגל, ניגשת אל האלה ומניחה לפניה קומץ גרעינים, צרור עשבים, חלוק אבן מחורץ. זו האלה מוך, ושמה נישא בפי כל בתפילה ובתהילה. הנהר העובר ליד הכפר נקרא ירמוך – נהר האלה מוך. (יר הינה כנראה מילה עתיקה לנהר, כמו הירדן והירקון).

את מתיישבת במעגל והנשים מפנות לך מקום ונותנות בידך גוש קטן של חימר. שכנתך מראה לך את אופן הלישה והכנתה של צלמית אלה קטנה אישית, כגודל כף ידך. תוך כדי העבודה אתן שרות יחד, שירי הלל לאלה ולאל, שירי אהבה וצחוק, ושתי נשים מתופפות את הקצב: "אנחנו מעגל, בתוך מעגל, שאין לו סוף ואין לו התחלה. אנחנו מעגל, בתוך מעגל, אוויר ומים, אש ואדמה, ילדה ואמא, סבתא חכמה".

כשהשמש יורדת והלבנה המלאה עולה מעל הרי גולן, את מוזמנת להצטרף לחבורת הנשים ההולכות אל הבאר. כל אשה מחזיקה בידיה, ברכּוּת, את צלמית האלה שלה. המתופפות מלוות אתכן ואתן שרות: "לעולם לא נשכח את הדרך אל המעיין. והמים יתנו לנו כוח, כוח לעולם."

והנה הגעתן אל הבאר — מעגל קטן של אבנים עגולות ולחות הבנוי לעומק, ולצדו מתקן להעלאת המים. כד החרס העולה מן הבאר מלא מים צוננים וזכים, מי תהום, מי גשמים, מים טובים. הנשים ניגשות אל הבאר בזו אחר זו, שוטפות את ידיהן ואת פניהן ושותות בצמא. הלבנה מאירה את פניהן באור כסוף ורך, ואת מרגישה בבית.

מסביב לבאר רוקדות הנשים באקסטזה, רוקעות ברגליהן בקרקע, מניפות את ידיהן אל השמים המכוכבים, מטלטלות ומעגלות את האגן: "בכוחך הלבנה אשים את מבטחי, ברכתך הלבנה תאיר לי את דרכי." את רוקדת איתן ותחושת הזמן נעלמת. מסוחררת ועצומת עיניים את צונחת ונשכבת על שפת הבאר, חשה בכל גופך את החיבור חסר הגבולות אל האלה שבתוכך, אל הנשים בכל דור ודור, אל אמא אדמה.
כשאת פוקחת את עינייך, כעבור אלפי שנים שחלפו ביעף, את מוצאת את עצמך במטע הדקלים של קיבוץ שער הגולן, בידך חלוק נחל שחקוקה עליו צלמית דיוקן.

הזדמנתי לבאר הירמוכית העתיקה בשער הגולן לפני שנים אחדות, כשהארכיאולוג ד"ר יוסי גרפינקל ניהל שם את אתר החפירות. שנתיים לפני תום עונת החפירות נמצאה באתר באר מי תהום יפהפייה. זוהי אחת הבארות העתיקות ביותר בעולם שנמצאו במצב שלם ומתפקד! החופרים חשפו את כולה והגיעו עד המים הצלולים. ירדתי אל הבאר, שקעתי בבוץ מי התהום, הנחתי את לחיי על האבנים הקרירות של דופן הבאר. זוהי חוויית אושר עמוק שלא אשכח לעולם: להיות במי בטן האדמה כמו הנשים שלפני 8,000 שנים. רגשותי הציפו אותי ובכיתי. מוחי התמלא במראות עתיקים של נשים, ילדים וגברים סביב הבאר. חוויית החיבור הייתה רוחנית ממש. לא הרגשתי כל הבדל ביני לבינם. ראיתי בחזוני מעגל דומה של נשים, ילדים וגברים גם היום, סביב אותה באר ממש.

אך בתום עונת החפירות, כעבור שנתיים,  נאלצתי לצערי לחוות גם את כיסוי האתר, והבאר, בעפר, על ידי דחפור רועש, כדי להגן עליה ולשמרה לדורות הבאים או עד אשר יימצא תקציב לחשוף אותה שוב ולשחזרה.

בספרו "שער הגולן, אמנות קדומה בעמק הירדן", ד"ר גרפינקל מספר ששטח האתר כ-200 דונם וזהו היישוב הגדול ביותר בעולם מאותה תקופה של ראשית החקלאות והקדרות. הוא כותב שיש לראות בצלמיות הנשים ייצוג של אלה ירמוכית שסגדו לה התושבים הקדומים של אתר שער הגולן. ד"ר גרפינקל משער שבעתיד, אם יימצא תקציב,  ייחשף בית המקדש הירמוכי וייתכן שיימצאו בו פסלי ענק של האלה.

האתר הוא מרכז עולמי חשוב לאמנות פרהיסטורית: צלמיות של האלות הירמוכיות הן מוצגים רבי חשיבות במוזיאונים בעולם. במוזיאון המקסים של שער הגולן, שנבנה בכספי חברי הקיבוץ, אפשר לפגוש את האלה ואת הכלים פנים אל פנים.

והבאר הקסומה? היא שוכנת בדיוק בצומת המחבר ארבע שכנות: ישראל, ירדן, סוריה ופלסטין. ממקומה אפשר לראות את הרי ירדן וסוריה, את עמקי ישראל ואת גבעות פלסטין. בחזוני אני רואה אותה יוצאת שוב אל האור, משוחזרת לתפארה וסביבה בנוי מרכז מעורר השראה לשלום ולשפ"ע: שיתוף פעולה. שבילים מובילים מן הבאר אל בית המקדש העתיק, אל אתר הכפר המשוחזר ואל סדנאות הקדרות והאמנות הפרהיסטורית. נשים מן המדינות השכנות ומן העולם כולו מתכנסות סביבה לשיר, לתופף ולרקוד, לחלום ולממש — כאז כן עכשיו.

בחזוני, מקדשה של האלה מוך שעל שפת נהר הירמוך יהיה מרכז רוחני של מיליון מעגלי שלום של נשים וגברים גם יחד. האלה הקדומה היא אם כל האלים — י.ה.ו.ה., אללה, גוֹד, ג'ה, בודהה וכל מי שרוצה להצטרף. אימהותה מכילה באהבה את כל בניה והיא אינה מפלה איש מהם. השראתה תרגיע את התחרות שביניהם בעזרת מפלי החמלה והאוקסיטוצין שיזרמו משדיה אל ילדיה, אנחנו. מרכז האלה מוך יהיה סמל רב עוצמה לעבודת שלום. כמו האלה קוואן יין באי מקאו, הבנויה מעל למרכז ללימודי שלום, שולחת חמלה ונחמה ומאירה על כל העיר, כך תהיה האלה מוך למגדלור רוחני ואימהי של שלום ואהבה לכל עמי האזור.

כל עבודתי עד היום קיבלה השראה ממהות האלה, מן התקופה הקדומה ששׂרר בה שוויון רוחני, מיני ומקודש בין האל והאלה. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי לחוות פיזית ורגשית את החיבור לידע העתיק בבאר הירמוכית היפהפייה. אני מודה על הכלים שניתנו בידי לעשות לכבודה ולמענה, לשרת את מהותה כמיטב יכולתי. אני מאחלת לעצמי להתרגש שוב על פי הבאר ובתוך מימיה, אני יודעת שהאלה, הרוח הגדולה, המסתורין, אלוהים בכל השמות — כולם לצדי בעניין הזה! עכשיו צריך רק שהספיראלה הנעה תמגנט אלינו בכוחה האינסופי את קשרי שיתוף הפעולה המתאימים. אמן! א-וומן!